בתיק זה מיוחסות לנאשם עבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות לרמזור, נהיגה בדרך הגורמת נזק וגרימת חבלה של ממש.
לאחר ששמעתי את הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לזכות את הנאשם מחמת הספק.
אין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם נהג ברכבו ביום 19.10.08 בכביש 4 מכיוון דרום לצפון והגיע לצומת המרומזר ליד קיבוץ עין המפרץ שם ביקש לפנות מערבה, לכיוון עכו. באותה בעת הגיע למקום רכבה של גב' אסתר חסון שנסעה מכיוון צפון לדרום. שני כלי הרכב התנגשו ולגב' חסון נגרמה חבלה של ממש בדמות שבר בצלעות וחבלות נוספות.
המחלוקת היחידה בין הצדדים היא למעשה בשאלה מי מכלי הרכב חצה את הצומת בניגוד לאור אדום ברמזור.
פרט לנהגים המעורבים, אשר מובן כי המשקל של עדותם פחות, העידו בפני שני עדים אובייקטיביים לתאונה. בוחן התאונות, רס"ב גדעון לוי העיד כי "על פי הממצאים האובייקטיביים לא ניתן לקבוע מי מבין כלי הרכב עבר באור אדום". המלצתו להעמיד לדין את הנאשם מבוססת על העדויות, ולמעשה על שילוב בין שתי העדויות הנ"ל.
העד מר ביז'אווי נהג במונית מכיוון צפון לכיוון דרום, וביקש לפנות שמאלה בצומת בה אירע התאונה:
עמדתי ברמזור לכיוון הג'מבו. הנוסעת דיברה איתי, שאלה אותי שאלה. אני נהג מונית. אני עובד במוניות עכו צפון. תוך כדי שיחה עם הנוסעת שמעתי בום בצד ימין. לחצתי ישר 101. ראיתי שתי מכוניות זרוקות בצד ימין. אני לא יודע איך קרתה התאונה. לא יודע מי עבר באדום. אני חיכיתי ברמזור כי האור היה אדום.
העדה גב' לבנה פיורטינו אישרה בפני את הודעתה במשטרה, שם נאמרו הדברים הבאים:
בהיותי בנסיעה מכיוון חיפה לכיוון עכו הגעתי לצומת עין המפרץ ועצרתי ברמזור אדום. כשהתחלף הרמזור לירוק יצאתי. כשהייתי ממש באמצע הצומת שמעתי חבטה".
העדה לא יכולה הייתה לומר מה היה צבע הרמזור בכיוון נסיעת הנאשם.
כלומר, אף אחד משני העדים לא יכול היה לומר מה היה צבע האור ברמזור בכיוון נסיעת המעורבים, אלא העיד על מצב הרמזור בכיוון נסיעתו שלו. על פי תכנית הרמזורים שהוצגה והוסברה בידי הבוחן, אם נקבל כאמינה את עדותה של גב' פיורנטינו, הרי שהיא מתאימה לתמונה A ברמזור, בה קיים אור ירוק לעדה וכן לנהגת המעורבת גב' חסון, או לתמונה F, בה קיים אור ירוק לעדה וכן לנאשם.
הבוחן מר לוי החליט כי הנאשם הוא שעבר באור אדום בהסתמך למעשה על שילוב העדות הנ"ל עם עדותו של נהג המונית ביז'אווי, אשר כאמור העיד כי המתין באור אדום. לפי שיטת הבוחן מר לוי, תיאור של העדים מתאים לתמונה A ולא לתמונה F, שכן לפני תמונה F מגיעה תמונה E בה קיים אור ירוק בכיוון נסיעת המונית. לפיכך, מר ביז'אווי היה מקבל ירוק לפני הנהגים האחרים ויוצא מהצומת לפני אירוע התאונה, ולא כפי שהעיד.
מר ביז'אווי שלל את האפשרות כי הרמזור בכיוון נסיעתו והוא לא שם ליבו לכך "לא יכול להיות. אני נוהג כבר 30 שנה ואין לי עבירות תנועה". אולם בהמשך אישר מר ביז'אווי כי "יש את הדברים האלה, זה קורה. אבל אני איך שהוא חקר אותי כמה פעמים, אמרתי שאינני זוכר שום דבר. יכול להיות שלא שמתי לב".
אני מקבל את עדות הבוחן מר לוי, כי ניתוח העדויות מוביל לתוצאה ההגיונית כי הנאשם הוא שחצה את הצומת בניגוד לאור האדום. יחד עם זאת, אינני יכול לשלול מעל לספק סביר את האפשרות כי מר ביז'אווי טעה, לא הבחין באור הירוק בכיוונו והמשיך לעמוד ברמזור בעת שהנאשם החל בפנייה שמאלה, וזמן קצר לאחר מכן התחלף האור ברמזור בכיוון נסיעת הגב' פיו ונטינו (תמונות D ו -F). אפשרות זו לא הובררה עד תום במהלך הדיונים, ולא נשללה בידי הבוחן.
סבורני כי נהג המתקרב לצומת בנסיעה ישים ליבו בדרך כלל באופן מיוחד לרמזור ויימנע מלעבור בצומת בניגוד לרמזור אדום, אולם בעת המתנה ברמזור תהיה תשומת ליבו של הנהג פחותה, והסיכוי כי לא ישים לב להתחלפות הרמזור מאדום לירוק גדול יותר. מר ביז'אווי בהגינותו אישר כי "דברים כאלה קורים" והוא אף אישר כי בעת ההמתנה היה עסוק בשיחה עם הנוסעת אשר "שאלה אותו שאלה". בנסיבות אלה, לא ניתן לשלול מעל לספק סביר כי מר ביז'אווי איבד לזמן קצר את תשומת ליבו המלאה למצב הרמזור.
אפשר והספק העולה מניתוח העדויות האובייקטיביות הינו קטן, ואילו היה זה הספק היחיד, יתכן והייתי מוצא מקום להרשעת הנאשם, אולם התרשמותי משני העדים המעורבים, הנאשם וגב' חסון אף היא מעלה ספק בגרסת המאשימה.
שני נהגים אלה עמדו על דעתם כי כל אחד מהם חצה את הצומת כאשר האור בכיוון נסיעתו ירוק, וזאת לאחר שעצר והמתין להתחלפות הרמזור. אינני סבור כי ניתן להכריע בין שתי העדויות ולקבוע כי אחד מהם אינו דובר אמת, אולם אציין כי מבין שתיהן, עדיפה בעיני עדותו של הנאשם דווקא.
הנאשם פנה שמאלה ולאחר הפנייה "ראיתי מולי אורות ונכנסו בי". לעומת זאת, גב' חסון, אשר החלה בנסיעה בקו ישר, לא ראתה כלל את רכב הנאשם לפני ההתנגשות, למרות שהיה עליו לחצות צומת רחבה בת ארבעה נתיבים בטרם ההתנגשות למרות שמדובר בכביש רחב לא ראיתי את רכב הנאשם מתקרב:
אני לא יודעת אם הוא הגיע מכיוון חיפה או מכיוון עין המפרץ. אם אומרים לי שהכביש במקום מתרחב לפני הצומת, אני לא זוכרת איך נהגתי לפני הצומת. אני זוכרת שברמזור עמדתי בנתיב הימני ביותר. לא שמתי לב אם היו כלי רכב בנתיבים הסמוכים.
אם לא שמה לב הנהגת כלל לרכב הנאשם אשר חצה את נתיב נסיעתה בטרם החלה בנסיעה, לא ניתן לשלול שמא לא שמה לב אף לאור ברמזור. באופן דומה היו פרטים רבים שגב' חסון לא יכולה הייתה להעיד לגביהם, כמו דרך הגעתה לצומת ומעברה לנתיב הימני ביותר (לדבריה), כאשר נתיב זה מתחיל רק מעט לפני הצומת, או מצב התנועה בנתיבים הסמוכים לה.